למצגת באנגלית, ראו למטה:

העצב האולנרי מתחיל בצוואר, יורד אל מתחת לעצם הבריח במורד הזרוע, אז דרך תעלה במרפק ולתוך צד הזרת (האולנרי) של היד. הוא מספק תחושה לאצבעות האמה והזרת, וגם מספק הולכה חשמלית לשרירים הקטנים ביד האחראיים על מוטוריקה עדינה. כשעצם המרפק נפגעת, נפגע גם העצב האולנרי.

העצב עלול להיות צבוט או דחוס כשהוא עובר דרך תעלת המרפק (התעלה הקוביטלית). ישנן דרגות חומרה שונות, מהקלה והמתונה ועד לגבוהה. בדרגת חומרה קלה,  עקצוץ מופיע לסרוגין ואין חולשה בשרירי היד. בדרגת החומרה הגבוהה ישנו חוסר תחושה שנמשך לאורך זמן וחולשה בשריר המלווה בניוון. רמת החומרה המתונה נמצאת ביניהן. משלבים סקירה של ההסטוריה, בדיקות ובדיקות עצב של נוירולוג כדי לבצע אבחנה ולקבוע את רמת החומרה.

לעתים חוסר התחושה מגיע ממקור אחר, כגון הצוואר, וישנו צורך בהערכה נוספת באמצעות צילום רנטגן צווארי, לעתים

MRI צווארי או הפנייה למנתח עמוד שדרה/צוואר.

סוג הטיפול תלוי בעוצמת החומרה. ידיעת ה"חיווט" – שחוסר התחושה באצבע הקטנה קשור לעצב העובר במרפק היא כבר התחלה טובה. יש להמנע מלחץ ישיר על המרפק וכפיפה ממושכת של המרפק. דחיסה חמורה יותר תטופל בניתוח. הניתוחים הנפוצים ביותר הם שחרור העצב באמצעות העתקה קדמית או epicondylectomy תיכונה. לאחרונה ישנה נטייה לשחרור העצב בתוך התעלה (נקרא גם שחרור in-situ). כשהמרפק מכופף, העצב נמתח קלות. שתי הטכניקות הראשונות משחררות את המתיחה הזו, אך שחרור העצב בתוך התעלה לא. במידה ונבדקת האפשרות לניתוח יש להתייעץ עם רופא בנוגע ליתרונות ולחסרונות של כל טכניקה. מסיבות רבות, הטכניקה המועדפת עליי היא epicondylectomy תיכונה באמצעות חתך קטן.

טרנספוזיציה עצב האולנרי

חשוב להקל את הלחץ על העצב לפני שיווצר נזק קבוע או שתוצאות הניתוח לא יהיו טובות. העצב מורכב מרקמה הדומה לזו של המוח, ובעת פציעה היא תחלים רק חלקית. סימן לדחיסת עצב חמורה יותר הינו חוסר תחושה קבוע (לא לסרוגין), אם ישנם כבר חולשה או ניוון בשרירים. ההחלטה לגבי ניתוח תתבסס על מידת החומרה ובהחלטה משותפת של הפציינט והמנתח.

למידע נוסף, ראה מצגת באנגלית בהמשך:

For more information, see the slide show below: